כלים הלכתיים לבירור יהדות באמצעות דנ”א

כלים הלכתיים לבירור יהדות באמצעות דנ"א
הרב זאב ליטקה
מכון לחקר חדשנות טכנולוגית בהלכה
ממחברי הספר בירורי יהדות לאור מחקרים גנטיים

בירורי יהדות – רקע

סוגיית בירורי יהדות עולה יותר ויותר בעשרות השנים האחרונות, הן ברבנות ובבתי הדין בישראל, והן ברבנויות ובבתי הדין השונים ברחבי העולם. הקושי לקבוע יהדות נעשה יותר ויותר מורכב. דברי הראשונים והפוסקים בסוגיה זו ברוב המקרים לא ממש רלוונטיים למצב הנוכחי וזאת מכמה סיבות (ראה כאן בנושא זה). לכן הנושא התפתח בעשרות שנים האחרונות לבירורים ע"י מסמכים, ארכיונים וכד', עם הכרעות הלכתיות. אלא שלא תמיד הגישה למסמכים נוחה ויעילה, ולא תמיד המסמכים נותנים תמונה מלאה וכלי מושלם לצורך הכרעת יהדות. לצורך כך, החלנו לאחרונה להשתמש בממצאים גנטיים לצורך הכרעת יהדות. עמיתי לספר "בירורי יהדות לאור מחקרים גנטיים" הרב ישראל בארנבאום המשמש גם כדיין בביה"ד במוסקבה. כבר משתמש באמצעי מידע הזה כבר מספר שנים, וב"ה רואה תוצאות מבורכות, ובכך ניתן להגדיל בהרבה את מספר האנשים שניתן לאשר להם יהדות עפ"י ההלכה למידע נוסף לחץ כאן..

בספר הנ"ל העלינו עמיתי הרב ישראל בארנבאום ואנוכי את הסוגיות ההלכתיות הקשורות לממצאים הגנטיים העולים מהמחקר שהובא כאן, שעל בסיסו ניתן להסתייע בזיהוי יהדות.

זיהוי יהדות באמצעות דנ"א – כיצד ומתי?

באופן כללי צריכים לדעת, שכמעט בכל הפלוטיפ (קבוצת מוטציות) בדנ"א המיטוכונדרי אנו נמצא יהודים וגם שאינם מוגדרים כיהודים. במדגמים אנו נראה לפעמים אחוזים מסויימים של יהודים, וגם של לא יהודים. אפילו בהפלוטיפים המזוהים כשל יהודים, כמעט תמיד נמצא גם לא יהודים. פעמים הלא יהודים הם במספרים מאוד זניחים ולא שכיחים כלל. ופעמים שהם באופן בולט יותר. קשה מאוד לקבוע בודאות מהו המקור של ההפלוטיפ: האם המקור הוא יהודי, והלא יהודים העולים במדגם הם צאצאים למומרים, אנוסים, ומתבוללים שהיו נחלת עם ישראל מאז ומעולם. או שהמקור הוא דווקא לא יהודי, והיהודים שנמצאו נושאים תבנית זו, הם צאצאים לאם גיורת קדומה יחסית, ולכן קיימים היום שתי קבוצות: יהודית, ולא יהודית, וגם אז יש צורך לבחון האם הנבדק שלפנינו הוא צאצא לקבוצה היהודית או לזו הלא יהודית.

כאמור, ברמת ודאות, כמעט שאין דרך להכריע בשאלה זו. אולם לפעמים ניתן להעריך ברמה מסויימת האם המקור הוא יהודי וממילא הנבדק שלפנינו כפי הנראה הינו יהודי, או שמא המקור אינו יהודי, ואז השאלה היא האם הוא מהקבוצה היהודית או לא. הערכה זו מתבצעת דרך ניתוח מעמיק תוך כדי עיון במאגרי נתונים ובו נבדקים היטב היכן נמצאים האוכלוסיות השונות, המספרים והאחוזים בכל אוכלוסיה, וכך ניתן לבצע הערכה. לדוגמה: הפלוטיפ 33M, מקורו בודאות במזרח הרחוק, שם הוא גם קיים בשכיחות מסויימת. (המקור נקבע על פי העץ ממנו הגיע הענף הנוכחי. כלומר, קבוצת מוטציות מסויימת נמצאת אצל מיליונים רבים בעולם, והם מתחלקים לענפים, תתי ענפים, וכך הלאה, וזאת ע"י מוטציות נוספות שהתרבו על קבוצת הבסיס. וכל העץ השייך להפלוטיפ: M מקורו הוא במזרח הרחוק). אולם בכל אזורי אירופה והסביבה הוא קיים רק אצל יהודים. נמצא שההסבר היחיד הקיים הוא שמשפחה סינית היגרה לאירופה והגיעה לעם היהודי ומן הסתם ע"י גיור כהלכה, שהרי ישנם עשרות אלפי אשכנזים כשרים הנושאים תבנית זו. במקרה כזה ניתן לקבוע בודאות שהמקור אינו יהודי, אולם בסבירות מאוד גבוהה שארופאי או רוסי שיש לו את התבנית הזו הוא יהודי.

כלים הלכתיים לבדיקת יהדות באמצעות דנ"א

אולם הסבירות הזו אינה מספיקה על פי ההלכה. לצורך קביעת יהדות בהלכה יש צורך לתת כלים הלכתיים המקובלים בהלכה.

בהלכה ישנם מספר כללים שנועדו על מנת לייצר הכרעה מעשית בדיונים השונים. עם הכללים הללו נחתנו את הממצאים העולים מהמחקר כדי לבדוק מתי וכיצד ניתן להסתייע בתוצאות הדנ"א המיטוכונדרי לצורך קביעת יהדות.

אחת הסוגיות המרכזיות בהכרעת ההלכה היא סוגיית 'רוב'. ניתן להכריע הלכה על פי הרוב. אולם ישנם כמה סוגי 'רוב'. ישנו רוב כללי. כמו רוב העולם טבעו כך או כך, או רוב הבהמות אינן טריפות, וכך הלאה. זה מוגדר בהלכה "רובא דליתא קמן", לעניות דעתי אינו תואם את הנצרך לצורך המידע הגנטי הנ"ל.

יש הלכה נוספת של 'רוב', הנקרא "רובא דאיתא קמן", שפירושו הוא: רוב העיר הזו הם כאלה, או רוב העדר הזה הם כך, רוב הפירות הללו אינם 'טבל', וכד'. לכן כאשר יוצא בודד או בודדים מקבוצת הרוב ההלכה תקבע שמן הסתם גם אותו בודד או בודדים הם מהרוב. באופן זה ההתייחסות היא לאדם שבא מעיר שרובה אינה יהודית, ואין לנו כל מידע או הוכחה ליהדותו, ההלכה תקבע שמן הסתם הוא אחד מהרוב, ומאחר שהעיר ממנה הגיע רובה אינה יהודית, גם הוא אינו יהודי.

אלא שהקושי תמיד בסוגיה זו היא לקבוע את תחום הקבוצה על מנת לקבוע מהו הרוב של אותה קבוצה. האם רוב העיר? או שמא רוב המדינה? רוב שכונה? וכך הלאה. שהרי ודאי יכולים להיות פערים בין הקבוצות. לדוגמה, רוב העיר אינה יהודית, אולם רוב השכונה היא יהודית וכד'.

בספר הנ"ל הוכחנו שיש לשנות את השיטה המקובלת לקבוע את מעמדו של האיש על פי רוב הקבוצה ממנה הגיע. לרוב המשפחה הגנטית שלו. מאחר שניתן לשייך אותו לקבוצה של משפחה גנטית מורחבת, אם יימצא שרוב אנשי המשפחה הם יהודים, יש לקבוע שדינו כרוב אנשי הקבוצה – וגם הוא יהודי. אולם גם כאן יש צורך לבדוק היטב את מרחב המשפחה הגנטית, כיצד אנו מתחמים את הקבוצה הזו? את המשפחה הזו? לפי אזורים? כלל העולם? או מה עושים כאשר אין די פרטים על התבנית הספציפית שנמצאה, אבל ישנם פרטים ברורים הרבה יותר אם נעלה ענף אחד קודם לכן. כמו כן כאשר אנו קובעים יהדות על פי הרוב הנ"ל עולות שאלות נוספות בגדרי הלכת רוב, אלא שכאן אין המקום להרחיב בכל זה, המעיין יוכל להרחיב את אופקיו בספר הנ"ל.

סוגיה נוספת עליה הרחיב עמיתי הרב בארנבאום הוא סוגיית "סימנים". בכמה נושאים בש"ס ובהלכה אנו רואים שניתן לקבוע הלכות על פי סימנים. כאשר רמת הסימנים כמובן גם היא מוזכרת: "סימן מובהק" "סימן בינוני" ו"סימן גרוע" (ראה שולחן ערוך אבן העזר סימן יז). יש נושאים שדי להם בסימן בינוני כדי להכריע, ויש נושאים שאנו זקוקים לסימן מובהק כדי לקבוע הכרעה על פיו. (סימן גרוע אינו מועיל כלל).

אולם הגדרת "סימן מובהק" אינה ברורה. מהו סימן מובהק? ולפי אלו כללים נקבע מהו הגדר של סימן מובהק? רוב הפוסקים סמכו על הכלל שהובא בשו"ת משאת בנימין סי' סג: "סימן מובהק הוא שלא ימצא רק אצל אחד מאלף". כלומר, אם מצאנו מת, ואנו רוצים לדעת האם הוא בעלה של העגונה ובכך נפטור אותה מעגינותה, הכלל הוא שאם יש לו סימן זהה לסימן שאנו מכירים שהיה אצל בעלה שנעלם, ברמת שכיחות של אחד לאלף זה נחשב לסימן מובהק.

אלא שהגדרה זו עדיין ממש חסרה. הרי לא יתכן לומר שאם יש עיר שבה ישנם 100,000 תושבים, כלומר, ישנם 100 אנשים עם סימן מובהק זהה, כיצד נוכל לקבוע שאותו מת הוא בעלה של העגונה? הרי יכול להיות שהוא אחד מאותם המאה הנוספים הקיימים בעיר עם סימן זהה. אם נקח לדוגמה את האסון של טיטאניק שבה נהרגו 1000 אנשים. כלומר, לפי החישוב הנ"ל, ישנם שני אנשים עם סימן המוגדר מובהק זהה. ואם כך, במקרה שמצאנו אחד אם סימן כזה ולא ידענו אם בעלה של העגונה היה בספינה, קיבלנו בס"ה 50% שזה בעלה, אז כיצד אנו יכולים לקבוע ברמת סבירות של "סימן מובהק" שזה בעלה?!

ראה בספר הנ"ל בפרק ד' שם ביאר בהרחבה עמיתי הנ"ל את הגדרה של סימן מובהק. הכלל הוא שישנה חשיבות גדולה לאופי הספק העומד לפנינו לפני ההתחשבות בסימן שנמצא. וכך גם לעניינינו, ישנה חשיבות גדולה לאופי הספק שיש לפנינו לפני ההתחשבות בתוצאות הממצאים הגנטיים, ועל הספק הבסיסי הנ"ל ניתן להלביש את הממצאים הגנטיים, וכך להגיע לרמה של סימן מובהק. במקרים אלו נוכל לקבוע יהדות. בנוסף, הקדיש פרק נוסף להדגשים מעשיים בבדיקות אלו הנעשים לצורך בירור יהדות, ובו פירט את המעלות והחסרונות של מרחב הבדיקה, והאפשרויות לאגור מידע מדויק מתוך מאגרי מידע ראה כאן.

סיכום

הממצאים הגנטיים תורמים רבות לזיהוי יהדות. כך שללא ספק ניתן לזהות יהדות עפ"י בדיקת דנ"א מיטוכונדרי. אולם יש לבחון כל מקרה לגופו, עם הממצאים הגנטיים שלו, ובכך לקבל הכרעה ולאשר לו יהדות.